פסק-דין בתיק עב"ל 36955-03-11

השופט אילן סופר

1.         לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב מיום 23.12.10 (השופטת אהובה עציון, נציג ציבור הרצל יאקה ונציג ציבור מנחם לוי; ב"ל 3637/02 וב"ל 7543/04), אשר דחה את תביעתו של המערער לגמלת הבטחת הכנסה.

2.         פסק דינו של בית הדין קמא דן בתיקים מאוחדים בהם נתבעה גמלה להבטחת הכנסה משנת 1999 ועד שנת 2004, אשר  נשללה  על ידי המוסד לביטוח לאומי, ביחס לכל התקופה, משלושה טעמים:

א.        המערער עושה שימוש ברכב מנועי (הרשום על שם אמו).

ב.         המערער היה רשום כתלמיד ישיבה בתקופה הרלבנטית.

ג.         המערער לא שיתף פעולה עם המשיב.

3.        המערער פנה למשיב לראשונה בתביעה לגימלת הבטחת הכנסה ביום 19.10.99. תביעה זו אושרה, והמערער החל לקבל גימלת הבטחת הכנסה.

בהחלטה מיום 10.6.02 הודיע המשיב למערער על הפסקת תשלום הגימלה באופן רטרואקטיבי, מחודש 11/99, בטענה כי המערער עושה שימוש ברכב מנועי, ובשל חוסר שיתוף פעולה של המערער עם המשיב.

בגין החלטה זו, הוגשה תביעתו הראשונה של המערער לבית הדין קמא (ב"ל 3637/02) (להלן: "התביעה הראשונה"). בכתב ההגנה טען הנתבע לראשונה כי המערער רשום כתלמיד ישיבה תורנית, וגם מטעם זה יש לדחות את תביעתו.

4.         במסגרת התביעה הראשונה טען המערער בפני בית הדין האזורי כי הרכב בו נהג שימש אך ורק לצורך הסעת אמו לקבלת טיפולים רפואיים. בדיון שנערך בבית הדין קמא ביום 9.6.04 הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה בית הדין ידון תחילה בשאלת הזכאות לאור השימוש ברכב, ובכפוף להחלטת בית הדין בעניין זה יחליטו הצדדים האם ימשכו ההליכים בנוגע לרישום כתלמיד תורני.

בסיומו של הליך ההוכחות, ניתן על ידי בית הדין קמא ביום 25.10.2004 פסק דין חלקי המקבל את התביעה, וזאת משהוכח כי לא היה רכב מנועי בבעלות המערער והוא לא נשא בהוצאות אחזקת הרכב הנ"ל. כאמור פסק הדין התייחס רק לעילת השימוש ברכב, ולא לעילת השלילה של היות המערער תלמיד במוסד תורני.

5.       המשיב ערער על פסק הדין החלקי , ובית דין זה קבע בעבל 1586/04 כי המוסד לביטוח לאומי "... יחזור ויבדוק האם הרכב שימש לצרכים רפואיים של אמו של המשיב, החל מחודש נובמבר 1999 ואילך. בדיקה זו תעשה במסגרת ההליך התלוי ועומד כיום בפני בית הדין האזורי בתל אביב (בל 7543/04) ".

6.         בד בבד עם הגשת התביעה הראשונה לבית הדין, הגיש המערער ביולי 2002, תביעה חדשה למשיב לתשלום גמלת הבטחת הכנסה לתקופה שמיוני 2002. תביעה זו אושרה על ידי המשיב.

דא עקא, בחודש יוני 2004 הודיע המשיב למערער על שלילה רטרואקטיבית של זכאותו לגמלה מיוני 2002. כנגד החלטה זו הגיש המערער תביעה נוספת לבית הדין האזורי (ב"ל 7543/04) (להלן: "התביעה השנייה").

7.         לאחר שעניינו של המערער הושב לבית הדין האזורי, נדונו למעשה התביעה הראשונה והתביעה השנייה במאוחד, במסגרת התיק נשוא הערעור שבפנינו. מכאן כי הדיון בבית הדין האזורי עסק בשאלת הזכאות של המערער לגימלה לאורך כל התקופה משנת 1999 ועד לשנת 2004.

8.         לבקשת המערער נקבע ביום 22.6.06 הסדר דיוני בבית הדין קמא, לפיו יעוכב המשך הדיון בהליך, עד שינתן פסק דינו של בג"צ בעתירות העומדות להכרעתו בסוגיה של שימוש ברכב השולל גמלת הבטחה.

9.         תוך כדי כך, ביום 20.6.04 הגיש המערער תביעה נוספת למשיב לגמלת הבטחת הכנסה, אשר אושרה בהחלטה מיום 13.9.04, ובה הובהר כי השימוש של המערער ברכב מנועי נעשה לצרכים רפואיים  - לשם טיפול באימו החולה.

10.       משחלף הזמן ובהעדר הכרעה בבג"צ, החליט בית הדין קמא על המשך ניהול ההליכים. לאחר השלמת שלב ההוכחות ניתן ביום 23.12.10 פסק דינו של בית הדין קמא, בגינו הוגש הערעור שלפנינו. נבהיר כבר עתה כי פסק הדין מושא הערעור התייחס לשתי התביעות גם יחד.

            פסק דינו של בית הדין האזורי